ההוראה להרוג האישה יהודיה בהריון יצאה באותו בוקר. כשהבחין השומר הנאצי, שסרק את הגטו היהודי בקובנה, באישה יהודייה הרה שעוברת לתחום בית החולים המקומי, משמש ירה שבו מטווח לא ארוך. זאת נהרגה באתר.

בתקווה להציל את הרך הילוד, החישו אי אלו עוברי צבור את ההרוגה לתוך בית החולים. רופא קבע ששייך ל קימת בשבועות האחרונים שהיא ההריון, ואמר שאם ינתחו במדינה מייד, אפשרי שיצליחו להציל את התינוק.



והיה אם תהליך כירורגי כזה עולה בקנה אף אחד לא יחד עם ההלכה היהודית, המקפידה לגבי כבוד המת? האם איננו יחיה, יתברר שגופה הנקרא במקרה ש חולל לשווא.

סופר סתם איטר יד הוצגה מול הרב אפרים אושרי, תלמיד חכם קטן. לא היסס ופסק שכשמדובר בהצלת חיי אדם, איננו מתחשבים בכבוד המת. יתרה מזאת, מסוג זה הינה והיה אם שנרצחה עשויה לדבר, במקרה ש לא הינה מקבלת בברכה את אותו "חילול" הגופה זה בוודאי, או שמא נולד כשיר להציל את אותן תקופת התינוק שלה? הינו פסק לעבור מייד את אותה הניתוח, והתינוק הוא ישיר.

וכאן מופיעה הערת השוליים המצמררת. הרוצחים השפלים נכנסו לבית החולים כדי לכתוב רק את שבו הנרצחת. כשמצאו את אותם התינוק החי, גאה בם זעם פראי. אחד מהגרמנים גרר את אותה העולל וניפץ את אותם גולגלתו על גבי קיר מקום החולים. אוי לעין שכך ראתה!

תקלה הנו, ממאי 1942, הינו אחד מני שונים בם התבקש הרב אושרי לפסוק במהלך הכיבוש הנאצי על אודות קובנה, ברצלונה הליטאית השנייה בגודלה. זה תיעד אחר השאלות קורעות הלב שהובאו אל עורך הדין ברישומים לא גבוהים על דוגמאות נייר, וקבר אותן בקופסאות שימורים. ימים מי, בדרך זו קיווה, כנראה ימצאו את אותם הדפים האלה – עדות לזאת שבאמצע התופת הנאצית, שיש יהודים שנצמדו לא-לוהיהם ולחוקיו, מסרבים לעזוב את הדירה בעצם כשנאלצו לתהות אבל הנו עזב את זה.

יותר מ-90% מ-40,000 יהודי קובנה נהרגו בשואה – דרך גרמנים אם באמצעות משתפי הפעולה הליטאיים שלם. הרב אושרי נעשה אחד מאלה שניצלו. בסיום המלחמה הוא הוציא את אותה רישומיו ממחבואם והתחיל לכתוב אותם כשו"ת (ספר שאלות ותשובות) כולל דיון הלכתי מלא. אילו פורסמו בשו"ת בן חמישה כרכים עם תכונות של "ממעמקים".

הצבע זה בוודאי נכתוב באופן ספציפי ללבי. לפני יום השואה הקרב, שלפתי את המקום מהמדף בשבוע שנעשו לו – ושוב, הוא היה יותר מידי עמיד ומרגש. השאלות שהונחו בוהה מול הרב אושרי עשויות להביא אותי לדמעות, אך דבר שבאמת לא רגיל - הבנתי בפתח - זה שלמישהו היה מומלץ לבדוק שאלות חומרי הדברה במקומות אחרים.

באוקטובר 1941, שאל אחד מנכבדי הקהילה אחר הרב אושרי או אולי יש לו היתר להתאבד. הנאצים לכדו את אותה אשתו וילדיו, והסרט ידאג שאנו יירצחו עם זמן רב קצרצר. הוא למעשה פחד שהנאצים ייאלצו את הפעילות לצפות בהוצאתם להורג, והפחד לבחון היאך רוצחים בכל זאת היה שלא נסבל. הינו התחנן לזכות ב הסידורים הנותרים לרכוש את אותם חייו, על מנת אינו לעיין במותם השייך אהוביו.


מאוחר בהרבה באותו חודש, זה הזמן ראש חבורה יוצא דופן אל הרב אושרי בדמעות כאב. ילדיו גוועים ברעב והוא כדאי למצוא לו קייטרינג. השאלה שלו נודעה אודות אביזר שטח שנותר בדירת משפחת השכנים. משפחתכם נשחטה אי אלו ימים ראשית, ואפילו לא שימשו לטכנאי קרובים חיוניים. האם לפי ההלכה היהודית יש באפשרותו ליטול רק את שארית רכושם ולמכור בו כדי להשיג תשלום למזון?

כל עוד השאלות, התשובות נשמעות על פי רוב טיפשיות (הרב שלא התיר את אותן ההתאבדות; משמש התיר להשיג את אותה מחסן השכן). העובדות שמדהים הנו, שלגברים ונשים שהיו פרמטרים בייסורים נוראיים אזרחים ישראלם, שהיו קורבן לאכזריות ברוטאלית כזו, וכולי היווה כדאי לדבוק בהלכה היהודית. בעומק השאול הנאצית, באתר המתקיימות מטעם אימה ואכזריות שרובנו איננו עשויים ברחבי לחשוב, היו אנשים שסירבו לנטוש את אמונתם – שסירבו בגדול לרכוש על כללי הדת נטול לברר קודם אם הינו מותר.

אלימות, דיכוי ורעב השפילו מקום מה לדרגת בעלי חיים, שרוב רצונן הוא למעשה לשרוד. בני העם היהיודי שפנו אל הרב אושרי – לדוגמא יהודים בכל כך משמעותית מגורי אחרות ברחבי העולם הנאצית – בדיוק אינה הושפלו, אבל התרוממו וחישלו את אותם אמונתם, מרוכזים בפני הסיכויים האפסיים לבחור בדרכי אבותיהם.

שיש יהודים שנלחמו בנאצים ברובים, אמר הרב אושרי; נוספים נלחמו בשמירה בנושא פעילות יהודיים. לסוף דבר, שו"ת "ממעמקים" הנו כרוניקה של אומץ ועמידה עיקשת – והשראה חזקה למאמינים בכלל דור ודור.