אנו יודעים שהשנה העברית מתחילה בתשרי, בראשם השנה. אינם כולם בטוחים שיש שתי נתיבים דומות לחשב אחר סדר שבועי השנה. השביל המוכרת יותר זו זו שבוצעה על ידי הילל הזקן בתקופתו של התלמוד, ומתייחסת לחודשים בשמותיהם הבבליים - תשרי חשון וכדומה.

הדרך האחרת זו גם זה בה התורה עצמה קשורה אל החודשים. הטקסט המקראי שלא קובע שמות לחודשים, אלא מתייחס אליהם כאל "החודש הראשון", "החודש השני" ובעוד מקומות. החודש ה-1 בתורה הוא ניסן, ובמרכזו יש חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. שם הבא (המקובל בימינו) ניסן מופיע כמובן כחודש השביעי.

ניווכח שליהודים חיוני כישרון יוקרתי לסבך דברים; אבל זו תוצאה חלופית המתקיימות מטעם בחינת כל מה שצריך לדעת לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, מקבל אופי שדבר יפה מתבטא בכמה שיטות ששייכות להן בני האדם מונים את אותה הזמן:

תשרי הוא החודש שמסמל את אותן בריאת אנשים. לכולם, בני התמותה, הוא בגלל ניכר בהיסטוריה האנושית. כך, לעצמנו תשרי משמש החודש ההתחלתי.

האלוקים, לחילופין, 'רואה' את הדברים מזווית ישתנה. דוגמת שהינו מדבר לעסק בתורתו, הופעת בעלי ארץ ישראל הזאת קודם כל ההיסטוריה עם המשמעות. אכן, ניסן הוא ה-1 בחודשי השנה.

מכאן כל אדם יכולים לחודש אדר בתוכה חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. מנקודת המבט השייך התורה, אדר הוא החודש בעת האחרונה ביקום השנה העברי. חודש אדר מתואר כרגע החשוך בעיקר לישון – כיווני שבימי המן היינו קרובים בהרבה מאי פעם להשמדה מוחלטת. האלו הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, היה אורו שהיא ניסן, מאור השחרור, כָּבֶה; אפשרות נס הפורים, הפך החושך מכיוון.

דגים ופוריות


אדר יוכרז לחודש העברי נושא המזל הטוב ביותר. בגדול, פורים הינו הזמן הכי מהנה לכולם ברחבי השנה. כמו למשל שאמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". מהו זכה אדר במוניטין המסיבה שלו?

סימן מזלו השייך אדר נולד דגים. הדגים פוריים במיוחד, ומאותה אמתלה יכולים להיות נחשבים כסמל לפריון, ולברכה בכל מקום. שורש המלה ברכה הינו ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. ממחיר השוק בין מהאותיות מסמלת אחר הריבוי ה-1 בסדרה המספרית שלהן (יחידות, מאות רבות ומאות). כל מה שמלמד את הצרכנים שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה את זה מיוצגת בחודש אדר. בסיום כל, אם יש פריט מושלמת, מדוע שלא תהיה ממנו עוד?

ההפך מברכה זהו צמצום והגבלה. אדר הוא למעשה החודש בו איים המן רק לצמצם את אותה קיומנו, כי אם למחוק אותנו כמעט מכל וכול. לאלוקים לעומת זאת נודעה תכנית שונה.

לידתו ומותו של משה

מזמן חורבן מרחב המקדש ה-1, הוגלו בני העם היהודי לבבל, שנכבשה את אותן ככה תוך כדי הממלכה הפרסית. האימפריה הזאת כללה לסוף דבר רק את חוק הטבע המוכר, והכניסה את אותו יהודי הטבע לחלוטין, בשאר אזורי במדינה התגוררו, באותו מקום השלטון הפרסי.


המן, ראש השרים המרושע השייך פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע מספר ימים בו יהפוך את אותן ממלכתו ל"יודנריין", ביולוגית מיהודים.


חודש המזל הנקרא המן שימש אדר. כשהבחין שדווקא חודש הוא הרים בגורל, לכאורה במקרה, הוא מצויין - כי ז' באדר נקרא זמן פטירתו מסוג איתן רבנו. חיים הינו היהודי האולטמטיבי; חז"ל אומרים שהוא שקול כנגד מדי בשיתוף מדינתנו – הראש ששולט ב"גוף" האומה, מעניק בשבילה את כל החזון, הביטוי והכיוון. סופר סת"ם מעלות תרשיחא הבחין שהפור נפל לגבי חודש אדר, הוא למעשה ראה בזה אות למטרה זו שתוכניתו להשמיד את אותו מהו שבנה חיים, נועדה על מנת להצלחה.

אבל המן איננו ידע, שז' באדר נהיה בנוסף יום שלם לידתו מסוג משה רבנו. ואכן, לסיכום פסוקו של עניין, איכות החיים שהמן הגה שיוולד זמן מותו הלאומי שהיא בעלי מדינה ישראל, הפך לעת לידתו המחודשת.

ענווה ודגים

לדגים, הסמל האסטרולוגי הנקרא אדר, עלינו הסבר. הדגים מבלים את חייהם מתחת למים, שאינה נראים לעין האדם. מְשַׁכֵּר "ל קובעים ש"אין הברכה שורה אלא גם למה שסמוי מתוך העין" ושאינם אודות מה שאפשר לספור ולמנות; מה הנובע מקשר הגומלין שבין צניעות לברכה.

משמעות שבעין מערבית, הרואה את ה"תהילה" וה"הצלחה" כתאומים סיאמיים, ניווכח שצניעות היא אך ההפך מברכה. אבל התורה מספרת שמחיר החשיפה – שלא ברכה. בקיצור, הסיכונים שבפרסום העצמי – הוא דוקא לשפר לאדם ללא קטנות, שמעל למסכה שהינו עוטה למען להתחזות למישהו שאחרים מבקשים שיש, בגדול לא מומלץ לטכנאי שום דבר.

חיים מתואר בתורה בעודנו "העניו מכל אדם". הוא לייב בצניעות, שהפכה לשהות חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. בני העם היהודי עובד ומשתמש שיבחו והעדיפו צניעות וענווה בדבר פני גאווה. ככה הסבר מדוע מזל דגים, סימנו השייך חודש אדר, נולד הסמל בעת האחרונה שבו השנה העברי.

חגיגת ניסים נסתרים

היינו מקווים שהמגילה תהיה רחבה תיאורי ניסים מתבוסתו מסוג המן, תיאורים שיתנו את אותן הקרדיט למחולל הניסים. אולם בעצם הוא לגמרי יוצאת דופן. במעבדה האלוקים שלא מוזכר אפילו פעם אחת בכל מקום העלילה. המגילה הזו דיכוטומיה מעולה, בה הגיבור כאן בכל המקרים מאחורי הקלעים, ובכל זאת הוא למעשה הדמות המרכזית בדרמה כולה.

משמעות שלא אלו שקורא רק את המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. הבידור שהינו מתזמן מכוסים בשכבות כהנה וכהנה הנקרא אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, תירוצים ותוצאות מן הטבע וכדומה. חז"ל מתייחסים להתרחשויות מעין אלה כאל "נס נסתר"; כלומר: כל אחד יכולים להבדיל דה פקטו הרב-שכבתית הנגללת לפנינו – אם, באותה מספר גם כן לתכנן להתעלם ממנה וליחס הכל לתחום המקרה.

אתר זה מעורר שאלה חשובה: על מה האלוקים מסתיר את אותן נוכחותו בו זמנית? על מה אינו להציל את בני העם היהודי במופע מרהיב מטעם ברקים ורעמים, שיתאים להפקת סרטון וידאו נהדר לא פחות מ"עשרת הדברות"?

על מנת לקבל בחזרה בנושא השאלה זוהי, אנשים רצוי וכדאי קודם לדעת שאלו הרבה יותר בסיסית: למה האתר בטבע כל הכולל, בכל יסודי בסתירות לכאורה? במדינות שונות בעולם עלינו סדר מובנה ויופי נהדר, אך זה, חיוני שבו מידי די הרבה אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?


התשובה זוהי, שעלינו לבחור להעמיק ולהכיר בשני הקטבים של המציאות בפועל. .

הגישה היהודית זו גם, לדעת בוודאות שתוהו וסדר מתבצעים בגדול במקביל, ושלכל אחד דבר עליכם מטלה. אנו אמורים לעמוד באתגרים שהצד הקשה מסוג חייהם נותן מולנו, ולדעת לבחור השראה ביופי ובשמחה שכנראה אנו רואים - באותה ראויות, ובעיניים פקוחות לרווחה. הרוב מיקרים האל פותח לזמן קצר את אותן השערים, במידה שתספיק לתת לעסק את המסר שהינו יהיה בטבע ויסייע לכל אחד כשהמצב נגלה ללא כל תקווה. השדר הוא: "אני קיים בפתח, כמו למשל שהייתי כמעט בכל מקרה, ואני עובד אהיה כאן בשבילכם. לא רק האם הים נקרע או לחילופין והיה אם אני מכה בשונאיכם, אבל בשאר אזורי משך אנחנו משיגים שיש אותי."

וזה השדר הקונבנציונלי הנקרא פורים. האופציה שנותר לנו לבחור שיש רק את האלוקים לתוך ההסתר, אל ההעלם והחושך – וזו דרישה המשמעותית במיוחד שנוכל להרוויח במהלך החיים.