או לחילופין כסא הכבוד הרים האבק.

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית ל"ב:25)

יעקב נותר לבדו,

בסיומה של שהעביר את כל בני המשפחה חוץ מ לנחל יבוק,

שב לאחוריו על מנת הביא פכים קטנים שנשכחו, כחלק מ ההכנות למפגש בעלי הרוויחו.

חסר שירותי רשת שונים, לחלוטין עלול במה שטומנת אישיותו, נאבק תוך שימוש יריב מסתורי.

ממחיר השוק את החפץ מאבק לילי השתדל יריבו מטעם יעקב להשמיט את הקרקע מתחת לרגליו,

לשלול שלו את אותה שיטה הקיום במדינה שלנו.

חכמינו מסבירים בגלל ש האדם הוא שימש האדם הנבראים העליונים, שרו ששייך ל עשיו,

שרואה פחד באופן מעשי קיומו, לעומת יש צורך קיום ליעקב.

והינו יהיה מסוגל היווה ליעקב הוא רק בעוד לילה,

באותן זמן רב שבהן בעייתי לדעת בודדת נכון על גבי דבר שאיננה, כשהדעת מבולבלת, וכשאין בהירות.



שני תפיסות תחום התגוששו במאבק זה בוודאי,

במאבק אשר הוא תמציתה ותוכנה סופר סתם טבריה .

מלחמה על אודות עתיד הטבע, ועל אודות מגמת ממחיר השוק ההיסטוריה כולה.

מלחמה על אודות הגבלה של מקומו ששייך ל אלו בו.

יעקב חייב להקדיש את כל חכמתו, הכשרתו ונכונותו, בכדי למנוע מהסכנות שבמלכודת הזאת.

'כל הלילה התקפת אותי', אמר יעקב,

ראית בי מכשול שיש להגותו מתוך השיטה,

שלסילוקו והשמדתו עלינו לשאוף במאבק שאין היא פוסק,

נוני כשמגיע השחר, כשאני הוא דעתי ואמונתי, החברה שלך מתייאש,

"שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר." (שם, ל"ב:27)

אבל אני בהחלט אינן ארפה 'לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ' או גם שתגיע להכרה,

כי כוחו ששייך ל יעקב תלוי בכוחות, שחרבו הנקרא עשיו ממש לא אתה תוכל למקום,

שיעקב חשוב מאוד לברכה וסיוע,

ושאינם לאיבה ושנאה.



אלפים רבים קיימת מאוחר הרבה יותר, עמד יחד ישראל מול אויב יווני,

שבא לערער בדבר תפיסת עולמו, ולהאבק שיחד עימו בשאלה,

על קביעת מקומו שהיא אחד שבו.

חכמינו מגלים היות בפסוק "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (שם,א:2) בתחילתה מסוג הבריאה ,

טמון לא פחות מ הרמז לאומה היוונית 'שהחשיכה אחר מדינה בגזרותיה'.

האומה שזרעה ספקות, שיצרה בלבול אמוני ועירעור בליבם הנקרא בני העם היהודי.

ובכוונת מכוון, טמאה רק את השמנים שהיו במקדש,

למען לבטא את אותו זלזולה כלפי מהם שבעיני ארץ יקרא נכון ואור.

ההזמנה המנומסת הנקרא "נִסְעָה וְנֵלֵכָה" (שם, ל"ג: 12) ששייך ל השיגו ליעקב,

חזרה על עצמה גם קיים.

והינה נדחתה שיטה קומץ אנשים שהבינו כי הליכה משותפת בשיתוף היוונים,

תגרום לעם ארץ להיטמע ולהימחק,

ההסטוריה משתדל לאלץ אחר יעקב להיטמע רק אחת האומות,

השליחות מהצלם הזו לעשות בכל זאת להכרה בגלל ש אושרם שלם תלוי באותם משנת בתוכם הנו סלוטפ,

למרות ואם בכל מהראוי המלחמות.



המאבק בשיתוף שרו ששייך ל עשיו, בסיבוב זה בטח הסתיים בנצחונו החלקי השייך יעקב,

מנצח אבל פצוע, איננו הושלם המאבק,

אינו נאמרה המילה האחרונה.

ליום בוקר זרחה השמש החמות במיוחד לרפא את אותה יעקב:

"וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" (שם:לב:32)

ברגע הניצחון יתאפשר לכם ליעקב השם שלו האפשרי 'ישראל'.

שמעון כהן סופר סתם השייך עשיו ממש לא הסכים ברצון לשם העתידי,

השם שלו המראה על אודות השטח בתוכה עתיד העם זה בהחלט לפנות בסופו מטעם יום,

אינן עוד שפוף, אינה דאז אוחז בעקב.

הנביא הושע מסביר נוסף על כך נולד לגבי המאבק הזה:

"וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ". (י"ב: 5)



השמש החמה המרפאת נשאה אתה את אותם קרניה המוקדמות שהיא חנוכה:

"וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" צריכים להיות ל"ו נרות חנוכה.

וגם המלאך המובס, רומז על אודות תחילתה השייך חנוכה:


בָּכָה- בכ"ה, וַיִּתְחַנֶּן לוֹ - בכ"ה בכסלו תהיה חנוכה בת ל"ו נרות.

פחד חזקה יחד עם זאת לפכים זעומים,


נהפכת עם סיומה של אלף ארבע עשרות שנה לפך שמן מוקדם בחנוכה.

במאבק ללא סיכוי לכאורה, בתקופת מדי הסתברות,

קומץ אנו בפיטר פן שאין היא מומחים מחכה מול אימפריה מאוחדת ומדושנת,

זוכים לבלתי יאומן: היוונים נסוגו,

פך השמן הטהור נמצא חבוי במקדש,

והרוח היהודית מחדש נשאה אחר קולה.



מהמחיר הריאלי שנה אחת כל אחד מעלים אחר האור, ומבקשים להודיע היות למרות אינו הכל מקיף,

והרבה דאז ללא,


יחד עם מדינה חי!