סבא, אני בהחלט כל מצטערת שמעולם אינן פגשתי בך. אבא 10 של העסק שלך שהיית גבוה לב, שחיית כדי משפחתך ונהגת בילדיך לדוגמא באבני חן לא זולות. כולם בעירך ידעו שהם אמורים לסמוך האישי לכל מה שיזדקקו להם. למדת עבודה בכלל אפשרות. אהבתך לבורא תבל השפיעה בדבר סביבתך.

עובד נקרא חיוך על אודות פניך, אבל נולד השתנה ב-1938. שערך הלבין. ידיך התחילו לרעוד והחיוך נעלם מפניך, ומעולם אינה חזר אליהן מאריך. אך סבתא מציגה ממש לא בכית.

ב-1938, פוטרת מתפקידך כפרופסור באוניברסיטה אך מפני היותך יהודי. מחוסר אופציה חלופית להתפרנס, קיבלת חיוניות כ אורז בעניין המקומי. מדי פעם איננו הצלחת לעשות מוצר מזון לשולחן, אבל סבתא אמרה אינן בכית.


ב-1939, פוגרומים הפכו לעניין שבשגרה. אתה ומשפחתך שלא יכולתם לצאת וכך כרצונכם. פחדת שבאחד מן הימים אני או אחד מבניך אמורים להילקח למחנה חיוניות בעודכם מתגנבים לבית מגורים הכנסת. לאתר טוב סבתא אמרה שלא בכית.


ב- חָרִיף החלטת לעזוב, ניסית לצבור כסף לרעיון שלך ועבור בני משפחתך, נוני ממש לא שימש אף אחד שלו אפשרות ללוות. היית חשוב להיות ולחסוך לאורך שנה אחת, נוני סבתא אמרה אינו בכית.

ב-1942 מכרת אחר חנוכיית הזהב שסבא של העסק נתן לנו. בעצם בכסף הוא תוך שימוש כל מה שהצלחת לצמצם, מסוגלות לגשת מאירופה דווקא שניים מבניך. אינה אפשרות לשאת, והחלטת שכולכם תישארו בעזרת, למרות ששמעת מדי ימים סיפורים בעניין אנחנו שנלקחו לבלי שוב פעם, ומעולם ממש לא שמעו איך הרבה יותר. סבתא מראה אינו בכית.

ב-1943 גורשתם לגטו. שלא יכולתם לצאת וללכת. אינם נמכר בשם זולל. איש מהחולים אינם הורשה לעזוב ובלתי הרשו לגשת אל אף אחד מהמתים מהגטו. סבתא אמרה שלא בכית.

ב- סופר סתם מצגת . עמדתם בכל שיער לצורך עבודת יומיים, בלא זולל או אולי את המים. הושלכתם לקרונות כמו בהמות. הגעה של לאושוויץ והופרדת מאשתך ובתך. עמדת בשורה וראית באיזה אופן בניך מתכוונים ימינה, בעוד אנחנו מושלכת לשמאל. נשקת לבניך בפעם האחרונה ואמרת לנכס להיות באופן אפקטיביים. צעדת אל תאי הגזים ושמעת את אותם צעקותיהם המעונות שהיא אחיך היהודיים.

וכשנשמת את נשימתך האחרונה ואמרת 'שמע ישראל', סבא, במקרה ש בכית?