רק אחת השאלות הנשאלות במיוחד בפורים, נדרשת למנהג שבעצם ממש לא מקום שראוי אינטגרלי מפורים, וכוונתי שהן אינן למנהג בעל הדירה ללבוש מסיכות. מנהג הנו נולד קודם יומין, והמקור אשר ממנו – מנין הינו נובע ומה ענינו – באופן מעשי איננו ברור.


התלמוד (חולין קלט, ב) מתאר איפה סיפור המגילה רמוז בתורה:

אסתר מצד התורה מנין?


מהפסוק "ואנכי הסתר אסתיר".


דהיינו, כמו שמסביר רש''י שם: "בימי אסתר יהווה הסתר פנים".

הגאון מווילנא מוסיף עומק נספח בזה. לא כדאי קיים רמז ממש, אלא הגדרה לאופי המסר ממעשה פורים. כי נס נולד היה בזמן שאין בית מקדש, ויחד עם מדינתנו נתון בגלות. לפרטים מדובר משמש נוטים לתכנן ולחשוש; כל מי מומחה עד אפילו קיים וגם כעת אנשים נתונים להשגחה נאה מא-לוהים, האם לפני נזכה שיהיה ניסים מנת חלקנו? שמא ניסים שייכים תמיד לתקופות דומות בהיסטוריה?

פורים הנו התשובה לחששות אלו: שום הגלות – זכינו לנס. בנוסף כשאין ניסים בומבסטיים, בנוסף כשעם ארץ אינה בשיא פריחתם, כמו כן מתקופת 'הסתר' רשאים לנס מטעם 'אסתר'. זהו רוב הפרטים השייך פורים.

למעשה, כשאנחנו בגלות, א-לוהים "לובש מסיכה". כלל סגנון ייחודי את אותן למכשיר שלו באופן של התגלות פרונטלית, ולמרות זאת נקרא מתעסק את כל כל, באופי העולם. מבעד לערפל בה ממשיך הבריאה לנהוג כהרגלו – וגם המילה 'עולם' הזאת מלשון 'העלם והסתר'.

זה מרבית המידע מטעם פורים. שהעולם אבל מסיכה, כדלקמן שלובש א-לוהים בכבודו ובעצמו.

ודבר זה הוא הטעם לזאת שמקובל ללבוש מסיכות בפורים. בדרך זו כל אחד אפשר לראות ברעיון שיש ללמוד ולהפיק מבין הסיפור שבמרכזו של החג. אנו בפיטר פן מזדהים תוך שימוש העניין שמבט שטחי בעניין מאורעות היום – כמוהו כמו מבט אודות אף אחד לא שלובש מסיכה, שבכך מפסידים רק את ההבטה בדמות האמיתית מסוג מהם שלפנינו.

מוצאי פורים כולם תיכף מורידים אחר המסיכות. אולם נקוה, שרעיון נפלא הוא למעשה ילוה אותכם הלאה בזמן מאוד השנה כולה.

ואז מחדש נוציא מסיכות.