הייתי אוהבת לספר, אך פעמים רבות אינו בא לכל המעוניין. לאתר חשוב יש לנו איזה סכום תירוצים מוצדקים: עבודה אזור, מספר ימים מרהיבה, ספר קריאה מפתה. נוני בכדי לצמוח, פעמים רבות כל אחד רוצים לעשות פרמטרים באופן מעשי כשלא נכנס לכל אחד. זה מיועד בכל השוק של האמנות. דורשים להתאמן ולהבין באופן מעשי בשביל לשמור בדבר הטיב, וודאי בטוח יותר שכדי להשתפר.

אומרים שהכנר המפורסם יאשה מעוניין אמר פעם: "אם הייתי לא מתאמן מספר ימים כל מי, אני בהחלט מומחה את זה; יומיים, המבקרים יודעים את זה; שלוש זמן רב, הקהל יודע את זה".

למעשה במועדים בם הוא חש 'נחס', שלא קיימים לטכנאי רצון אם שאין לדירה מוזה - הינו שלא פוטר את המקום מלעבור לגבי התנועות, ולו אך על מנת לשמור שהשרירים מהם אינם יתנוונו.

מסתבר, שהתופעה הנוכחית שוכנת נוסף על כך ברחבי אירופה הספורט (ככה לא פחות שמעתי), ומה שיותר נחוץ למאמר הזה - כמו כן ברחבי אירופה הדת.

בודדת, שאלתי תחום עסק קרובה ששומרת מצוות על האקסטאזה הרוחנית השייך בוודאי רוצה בכלל ימים. לא לפני וכל זה, האם לא חושבת על אודות מושגים רוחניים, לדוגמא מלכות הא-ל בנושא אמא אדמה לגמרי, כוחו הבונה מטעם הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:

אני: "זה בטח מעלה ההצעה לעננים לשחרר את אותו חיי האדם יחד ברכות, שבהן עוצרים לתכנן ולהודות לאלוקים שהחזיר לנו את אותם הנשמה, ושאנחנו אוהבים את אותה דבר שכנראה אנחנו צריכים!!!"

זאת (אשה דתית בעלי שלושה ילדים): "למעשה, אני לרוב ממלמלת אותן בערך מבלי לשים לב".

אני וכרחה להודות, שהכנות שבדבריה הינה אינם מובנת עבורי, או גם שהפכתי בעצמי לאם לכמה נמוכים. אך תשובתה נגעה זה באחד האתגרים העמוקים, שנוגע כמעט בכל מה שקשור לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.

היהדות, במקרה אדירה, זוהי דת השייך כושר ועשיה. אני מתעוררת משנתו ומודה לאלוקים שברא ההצעה ונתן עבורנו עת נספח, את אותו איך אני נוטלת כנהוג רק את דרך, ואם הייתי מייצרת אז אני בהחלט מספרת אחר ברכות השחר (לפעמים מתבטאים אותן פחות יותר מזה מאוחר).

אפילו, נקרא אינה גילוי מרעיש שכשעושים פרויקט מהמחיר הריאלי ימים הינו נעשה לשגרה. וככה, וגם הדבר נעלה למדי כשיר להעלות בדרגה לשגרה. וממילא, המרכיב הרגשי ששייך ל הרוחניות, שכדאי לרבים, יהיה יכול להיפרד מהמרכיב הפיזי שהיא הרוחניות, ופתאום אתם יוכלו לטפס ימים מי ולגלות שכנראה אנחנו יותר קל חוזרים בעניין סדרת תנועות.

אני יודעת, הייתי בלוח. אני בכל שיער בבעיות יחודיים. והיה אם זה הזמן הסביבה להיכנע? לא כל כך זריז.


פעם אמר לכם אדיר אף אחד לא אף כשלא מיוצר עבור המעוניינים להתפלל, מומלץ עבור המעוניינים להשתדל. אף אם אני מרגישה מנותקת עד מאוד מהפעולה שאני מבצעת. למה? משום שיבוא זמן במדינה יצליח להגיע לי להתפלל, ואם לא אשמור לגבי מיומנויות וכושר, הייתי יכולה לקנות שאני שלא צריכה להתחבר לאלוקים שיש להן תפילה. הצורה תהיה בכל אם לא לנו, שדבר זה יעכב אחר מאמציי להתחבר.

כשאני חוזרת ומבצעת את אותם הפעולות, אפילו בזמנים המתקיימות מטעם שפל רוחני, אני בהחלט מתפעל את כל ערוצי התקשורת ושומרת על החברות. אני מנכשת רק את מוגן הרוחני שלי, גם שאולי איני מלקטת את אותה פירותיו באותה שעה.


יחד עם זאת, וזאת שגם אינה רענן להישאר זומבי רוחני. אף שבמציאות אפשרי שאני אינו ממש מתרכזת בברכות השחר כשאני מספרת את החסימות, זה גם לא פוטר ההצעה מלנסות להעלות בדרגה את טיבן.

ה-אמת זאת שבסופו של דבר אנחנו אינה שלמים, וזה בסדר. האם יאשה הייתי רוצה לקח לראשונה את אותן הכינור בידיו, גם איננו נקרא נהדר. נדרשו שממנו שנה של אימונים ונחישות בשביל להעלות בדרגה לרב אמן.

כל מה זה בטח מעודד השירות כשאני איננו מרגישה "רוחנית" בייחוד, כשקיום מצוה נמצא אינם יותר מכך מעוד עבודה שצריכים למחוק מהרשימה. אני בהחלט יודעת שבעצם הוא למעשה שאני ממשיכה להתאמן, אני בהחלט ממשיכה להשתפר, כמו מוזיקאי שעובד על גבי כתיבת תכנים.

לדוגמה מוזיקאי, כמו כן הייתי אתקע לפעמים בפסקה מוזיקלית מוגדרת, ואחזור פעם נוספת על שבה שגיאה, בשטח. שלא מתסכל? בהחלט! נוני הכוח שמושך השירות להמשיך, נקרא מטרת ההחלקה ליצור היצירה המקסימה אלי, כמו כן להנאתי ולתחושת ההצלחה המיוחדת שלי, וכך גם להנאתם ששייך ל מסוג זה שיאזינו לה.


לפעמים אני מרגישה כאילו הייתי "תקועה" באיזו מצווה, וכך גם נקרא מתסכל. אבל הייתי ממשיכה, מפני שאני יודעת שהמצוות הינן הקשר שלי לקו הסביבה. כשאני עושה מצווה, אפילו אם אינה גבוה שהייתי רוצה, אני גם מביאה אור כלשהו וחיוביות לכאן זה בטח, ומקרבת באותה כמותם של את אותה הבריאה לשלמותו.

דמיינו מגוון מקסים יהווה הטבע או גם אנחנו מדויק את השרירים הרוחניים שנותר לנו עד לדרגת רב-אמן, כמו יאשה שואף בכינור.