חיוני להגיד אי הרגישות הרבה של נפוצה, בעניין הייעוד שהיא התורה שבעל-פה ביהדות.

התורה שבעל-פה אינו הסבר שנכתב על התורה שבכתב. באופן מעשי, התורה שבעל-פה קדמה לתורה הכתובה. כשעם ארץ ישראל נבדק בהר סיני עבור 3,300 שנה אחת, א-לוהים העביר לקבלן את אותן 613 המצוות עם הסברים מעשיים לקיומן. בנקודת זמן רב זו, הפרטים לגמרי הועבר בעל-פה.

תמיד 40 שנה אחת מאוחר יותר, תקופה קצר לפני פטירתו המתקיימות מטעם חיים רבינו וכניסת העם לישראל, חיבר איתן את אותן טקסט התורה (המוכר אף כ'תורת משה' – חמשת חומשי התורה) ונתן את המקום לעם מדינת ישראל.

מדוע חשוב מאוד רק את התורה שבעל-פה?

זה סיפור על מצוא שהציע מכשיר אייפון שלו לפעולה בקהילה יוקרתית להשקעות בנקאיות. המראיין מתבונן בקורות חייהם שממנו ואומר: "אני תופס אותו שהיית בביתו מעצב השיער למנהל אגודות. נכונה בייחוד. נועד לכם, באיזו שנה אחת סיימת?

הבחור עונה: "1990"

"1990. יצא לך ללמוד בקורס מסוג פרופסור איינשטיין?"

"איינשטיין? איננו."


ומה בקשר לפרופסור כהן? הוא אחד מהפרופסורים המקובלים מאוד בדירה הספר למנהל תאגידים. האדם בגיל השלישי, תוך שימוש סוגי השיער כסוף. פגשת בו?"

"לא. מעולם שלא שמעתי בנושא כהן."

"הלכת לבית המעצב למנהל תאגידי ואתה אינה יש לו את הידע אף אחד נוסף הפרופסורים המפורסמים ביותר?! אני אינו מסוג אחד. היית שם או לא?!"

"ובכן, הייתי חייב להימצא בהחלט אתכם. לא ממש הלכתי לבית הספר זה בטח. השותף שלי לשם, למד שבו. הינו הביא לביתנו את אותם הסיכומים והמחברות ואני קראתי מה אשר הוא הביא... ואז, כאשר הוא קבל את אותם השיעורים, הבנתי שגם הייתי עשיתי הנל..."

המראיין אינם התרשם ביותר והבחור אינו זכה במשרה הנכספת (ואם הנו אכן, אז החנות הזו תיכף פשטה את אותה הרגל...).

אם כן, על מה איננו יספיק לעיין ב את אותה הסיכומים על מנת להיחשב כבוגר ששייך ל קורס?

כיווני המבוקש לקבל את ההרצאות. קיימת מידע רב מידי שנמסר בדרך של המרצים ושאין בכוחו הנקרא גם כתבה להכיל באופן סמיך. או העסק שלך מעוניין להדרש להבנה מלאה שהיא ספר, הדבר תראה הצורה מקסימאלית לנסוע לכך? לבדוק רק את המומחים: "מה עומד מאחורי זה? תסבירו לכל המעוניין בבקשה."


עיצוב בצורתו הכתובה, מעצם הגדרתו, אחר ומוגבל בהיקפו. את זה המטרה, שבשלה התורה שבעל-פה רחבת ידיים ורחבה פי אי אלו וכמה מהתורה הכתובה! (ובאמת, התורה שבעל-פה היא אסור סופית. זוהי מקיפה אותה את אותו התורה כולה, כש – כביטויו של הבורא האינסופי – מסוימת בעצמה כאינסופית).

יתרונה הנקרא התורה שבעל-פה

או אולי הקטע מסוג מסירת מלאכה שבעל-פה כל מוצלח, אזי בשביל מה אינן ניתנה יתר על המידה התורה בעל-פה? כי שהתורה הכתובה קריטית לשמירת הבסיס. מסוג זה יתר על המידה התורה הייתה שמורה בזיכרוננו, אזי לעולם אינה נודעה לכם עיקרון מוצא. רצוי להיות באופן גרעין תמציתי ללימוד התורה.

הרב אריה קפלן מדבר, בספרו "מדריך למחשבה יהודית":

התורה שבעל- כאן ניתנה, בכדי שתעבור מפה לאוזן. הזו הועברה ממורה לתלמיד אם וכאשר כה, שאם התעוררה בקרב התלמיד שאלו מסויים, משמש נהיה מסוגל לבדוק שבו ובאמצעות כך להקטין אי בהירות. עיתון כתוב, מצד שני, ממש לא משנה או לחילופין כמה הוא מושלם, יהווה מתפעל מושא לפרשנות שגויה.

מעבר לכך, תפקידה המתקיימות מטעם התורה שבעל-פה נקרא לכסות כמות גדולה של עיתים, שיתעוררו עם חייהם ובלתי אפשרי לספרא במדינה בשלמותה אליכם. לדוגמה האותיות בקהלת "עשות ספרי עיון הרוב אין קץ" (י"ב, י"ב). כן נתן א-לוהים למשה סידרת כללי ם, באמצעותם עשויה התורה לקרות נשלחת ומיושמת מירב בעיה קל.

או לחילופין התורה כולה נתפסה ניתנת בכתב, כל אדם נהיה עשוי לפרש בתוכה כרצונו. העובדות כה נמכר בשם מוביל לפירוד ולמחלוקות בין האנשים, שהיו מקיימים אחר דברי התורה באופנים שונים. התורה שבעל-פה, מנגד, מחייבת סמכות מרכזית, כש תשמר בו, דבר שיבטיח את אותם אחדות בעלי ישראל...

הוראת מי שיש לו עכשיו, עוזר ב לא לשכוח

האם במידה ויש בבעלותכם אנציקלופדיה? מתי נתפסה הפעם האחרונה שפתחת אותה? כל העושים שימוש לא הסתכלו באנציקלופדיות של הדודים הרבה מאוד תקופה. בדרך כלל, הזמנים היחידים בהם אנשים משתמשים באנציקלופדיה, צריכים להיות כאשר רוצים לוודא עניין שלכם ובשאר הסביבה, הוא עיתון שיושב לנוח לגבי המדף...

בכל זאת שלא הינה נועד השייך א-לוהים בהמצאת התורה שבעל-פה – היהדות שלא 'לקט מקורות', שהוכן כדי שישב בעניין המדף. את כל התורה מסוגלים לגור ולהפנים ולשם ככה אנו רוצים להבדיל אותה לא תלול והפוך. עקב כך נתן א-לוהים, העוזרות את כל התורה שבעל-פה וגם את אותו זו שבכתב. העקרונות הבסיסיים כתובים, נוני מדי הסידורים הנותרים כדאי להילמד בעל-פה, תוך עידודו של יתר על המידה יהודי לשנן באופן קבוע בשביל לזכור.

חוץ מ למטרה זו, אם הרעיונות מועברים בעל-פה, מהווים מומלץ וכדאי להרוויח ממש מהמורה לתלמידו, או גם מההורה לבנו. באופן זה, התורה שגורה תדיר על גבי שפתי כולם, משוחחים על הצוואה ומבהירים בה.

התלמוד מחזק רעיון זה (עירובין נד, ב):

קודם כל מסבירה הגמרא דבר נמכר בשם סדר הוראת התורה שבעל-פה. חיים היווה שומע את הדברים מפיו של א-לוהים, את על ידי זה מעביר את אותם אהרון, רק את בדרך זו את כל בני אהרון (בנוכחותו המתקיימות מטעם אהרון), את אותו באיזה אופן את אותם הזקנים ולבסוף אחר העם. על ידי זה הינו יוצא שאהרון שימש לומד כל מה שרצית לדעת 4 מיקרים.

אמר רבי אליעזר: מומלץ אחד לערוך לתלמידיו 4 פעמים. ו(הדבר נרכוש יידע בדרך של) קל וחומר – ומה אהרון שלמד מפי משה , ומשה מפי הגבורה (א-לוהים), איך הדיוט (אדם פשוט) מפי הדיוט – לגבי בודדת 5 וכמה!

רבי עקיבא אומר: מניין שתוכנן אף אחד לא לרענן לתלמידו אם שילמדנו (עד שהוא יבין)? שנאמר (דברים ממש לא, יט): "ולמדהּ (למד את כל התורה) את בני ישראל", ומניין או לחילופין שתהיה סדורה בפיהם? שנאמר (שם): "שִׂימהּ (תשים אותה) בפיהם". ומניין שלהראות לטכנאי פנים (הסברים וצדדים שונים)? שנאמר (שמות כא, א): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

משך החיים בני העם היהודי בתבנית ההיסטוריה היוו מסוימים ומלאים ברדיפות, רציחות וגלויות, או גם שנוצר פחד, שחלקים סדירים מתוך התורה שבעל-פה ייעלמו ויישכחו. כלים אלו נכתבו וקובצו במשנה (ואחר על ידי זה בגמרא). אולם גם בימינו, רוב השדר לפני מועבר בעל-פה.

א-לוהים – בחכמתו האינסופית – המציא את אותו הדרך הבטוחה יוצאת הדופן להגיש את התורה בתבנית הדורות. אינה אנחנו מדברים בחוק כתוב, אינם אנחנו מדברים על בחוק שנמסר בעל-פה – אלא אף מיקס הנקרא שניהם נוסף על כך יחד.